באחת הקבוצות שבהן אני חברה בפייסבוק צצה תמונה מפתיעה של חיפה שאותי היא מרגשת. זו תמונה מאוד מוקדמת של העיר, שהופיעה בקטלוג משנת 1876. התמונה ששייכת לאוסף הצילומים של משפחת לנקין נסרקה באיכות מאוד גבוהה ומאפשרת לראות דברים ששום עדות כתובה או מפה לא תוכל להמחיש. גודל התמונה יחד עם המסגרת הלבנה שסביבה 22.5X17 ס”מ, ובתחתית התמונה כתוב בכתב מסולסל Kaïfa (Mont Carmel) Palestine.
הנה 7 דברים שאפשר ללמוד מהתמונה:
#1 הצלם – פליקס בונפיס
פליקס בונפיס היה צלם צרפתי בן המאה ה-19 שפעל במזרח התיכון. הוא היה אחד מהצלמים המסחריים הראשונים שהדפיסו צילומים של המזרח התיכון בהיקף נרחב. הוא צילם נופים, מבנים ודמויות בסגנון אוריינטליסטי. בצעירותו עבד ככורך ספרים, ובהיותו בן 29 הצטרף למשלחת מחקר צרפתית לאזור הלבנט והחל לצלם באופן חובבני. בשנת 1867 עבר עם משפחתו מצרפת לביירות שם פתחו סטודיו לצילום בשם Maison Bonfils.
פליקס בונפיס נפטר בשנת 1885 ואת מפעל הצילום שלו המשיכו אשתו לידיה, שהייתה הצלמת המקצועית הראשונה שפעלה במזרח התיכון, ובנו אדריאן. במהלך כחמישים שנות פעילות של הסטודיו צולמו אין ספור צילומים באזור הלבנט, והם הודפסו ונמכרו כאלבומים וכתמונות מזכרת שהיו מביאים מטיילים חזרה לארצותיהם. הסטודיו נסגר בשנות ה-20 של המאה ה-20.
#2 טכנולוגית הצילום וההדפסה – הליוגראוור (Heliogravure)
סביר שהתמונה הודפסה בטכנולוגית הליוגראוור (Heliogravure) שהוא סוג של דפוס שקע. את הטכניקה הזו למד פליקס בונפיס אצל אייבל נייפס דה סן-ויקטור שפיתח את שיטת ההדפסה הזו, אחרי שחזר ממשלחת המחקר. בשיטה זו התשליל (נגטיב) של הצילום הוא לוח שחורר באופן מכני על ידי חומר שאיכל אותו. החורים המיניאטוריים שונים בגודלם ובעומקם, וכאשר מורחים את החומר להדפסה על הלוח ומצמידים אותו לגיליון המיועד להדפסה מתקבלת על הגיליון תמונה עם טווח עשיר של גווני אפור. מאחר והלוח עשוי מחומר קשיח כמו נחושת התאפשר שכפול בכמויות גדולות.
#3 איפה גגות הרעפים?
עד אמצע המאה ה-19 הצטופפו תושבי העיר במבנים שבתחום חומות העיר, ובלילות היו ננעלים השערים בחומות. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 חלה תפנית כתוצאה משיפור במצב הבטחון ומבנים רבים החלו להבנות מחוץ לחומות העיר. כתוצאה מרפורמות אדמיניסטרטיביות וכלכליות ברחבי האימפריה העות’מנית צמח מעמד חדש של אמידים שהתגוררו בערים. בני מעמד זה הושפעו מן התרבות האירופאית באופנה, מנהגים, שפה והשכלה. את הונם השקיעו בבניית בתי מידות מפוארים, ובהם הטמיעו חומרים, טכנולוגיות בניה, וצורות אדריכליות שייבאו מאירופה. בין היתר היו: רעפי חרס, קורות עץ ולוחות זכוכית, והם אפשרו הקמה של מבנים בעלי קירות דקים יחסית (שנועדו לשאת גג רעפים על שלד מעץ במקום תקרת קמרונות), פתחים גדולים המחדירים פנימה אור רב וגם מספקים הגנה מגשם ורוח (בזכות לוחות הזכוכית לחלונות).
על פי מחקרו של ד”ר רון פוקס רובם המכריע של מבנים חדשים אלו, בעלי גגות משופעים נבנו בחיפה משנות ה-80 של המאה ה-19 ואילך. בתמונה שצולמה עשרים שנים בלבד מאוחר יותר נראים בחיפה מבנים רבים עם גג רעפים משופע. חלקם מבנים חדשים וחלקם הם קומות שנבנו על גגות המבנים שהיו קיימים. ואכן רק גגות שטוחים נראים באופק בתמונה המוקדמת.
#4 אתרים שקיימים עד היום
כיפת כנסיית א-סיידה בה פועל היום בית החסד, הוקמה בשנת 1962 לפי הלוח החקוק מעל שער הכניסה, בתמונה נראה כי טרם נבנה מגדל הפעמונים . המבנה משופץ ועומד על תילו עד היום, ודמותו משתקפת במבני משרדים וממשל שסביבו העטופים משטחי זכוכית.
הכנסיה הלטינית הניצבת בסמוך לכיכר ח’מרה (כיכר פריז של ימינו) נבנתה על יסודות כנסיה קטנה מימי דאהר אל עומר. היא ניצבה בסמוך לשער העיר המערבי, בתמונה נראה הגג הייחודי שלה עם התמיכות הדואות ומגדל הפעמונים, ולפניה האגף שפנה אל הכיכר ונהרס ב-1948. היא איננה פעילה עשרות שנים, אולם שופצה בשנים האחרונות. בועז רפאלי צילם אותה השנה מבחוץ ומבפנים. כאן אחת התמונות המרשימות שצילם, בה רואים את החלל הפנימי המרכזי של הכנסיה מלא בפרטים אדריכליים מעודנים, ואור השמש החודר דרך החלונות העליונים נוסך תחושה נשגבת בחלל.
#5 אתרים שנהרסו
הקיר הגבוה והכהה שנראה בתמונה הוא חומת העיר שהוקמה בעת שלטונו של דאהר אל עומר, בשנת 1761, עם הקמת “חיפה החדשה” (חיפה אלג’דידה). החומה פורקה בהדרגה במקביל להקמת בניינים מחוץ לה. ישנן עדויות על כך שאבני החומה שימשו לבניית מבנים חדשים. החלק מן החומה שנראה בתמונה עבר סמוך לתוואי של רח’ שיבת ציון מצד דרום של העיר, וסמוך לתוואי סמטת ח’טיב ולצד כיכר ח’מרה (כיכר פריז) מצד מערב של העיר.
מבנה מפואר וגדול מימדים שבחזיתו גינה גדולה ומטופחת מוקפת חומה. הגישה אל המבנה דרך שער בחומה ושביל המוביל אל מדרגות מעוגלות. למבנה תריסי רפפה המחדירים אור פנימה ומונעים כניסת שמש ישירה וסינוור. במפה משנת 1917 (Survey of Egypt) מצוין כי המבנה (מס’ 13) משמש את הקונסוליה של בריטניה (Great Britain), ובתצלום אוויר משנת 1918 נראה המבנה והחומה המקיפה את הגן הגדול סביבו. עם הכיבוש הבריטי בסוף 1918 נפרץ רח’ סטנטון (היום רח’ שיבת ציון) והוא חוצה את הגן הגדול שלפני המבנה. אפשר לראות במפה משנת 1937 את רחוב סטנטון צמוד לגרם המדרגות המעוגל מצפון למבנה, בשטח שהיה גן בחזית המבנה. היום נותר בשטח רק חלק מקומת המסד של המבנה וסביבו חניון במקום הגן, הכתובת – רח’ שיבת ציון 4.
#6 אתרים שטרם נבנו
מגדל השעון נבנה לכבוד חצי יובל לשלטונו של הסולטן העות’מני עבד אל חמיד השני, בצמוד למסגד המרכזי בעיר. הוא אחד מכמאה מגדלי שעון שהוקמו לכבוד המאורע ברחבי האימפריה העות’מנית. חלקם עדיין קיימים בערים שונות בארץ (עכו, יפו, נצרת). המגדל הוקם ככל הנראה בשנת 1900, עוד על נסיבות הקמת המגדל במאמר מתוך בטאון העמותה לתולדות חיפה.
עת החלה הבניה מחוץ לחומות העיר חיפה, הגיעו פליטים מארונים שנמלטו מלבנון בזמן מלחמת האזרחים הראשונה שהתחוללה בשנים 1840-1860. חברי העדה שהגיעו לחיפה הקימו את הכנסיה בשכונה הנוצרית שהתפתחה ממערב לחומת העיר, על קרקע שהייתה שייכת לאחים אברהים וסלים ח’ורי. בנייתה החלה באמצע שנות ה-80 של המאה ה-19 והיא נחנכה בתאריך 23 לפברואר 1890. לכנסיה כיפה הנראית למרחק, והיא נקראת על שמו של לואי הקדוש. עוד על הקהילה המארונית ועל הכנסיה בבלוג “עמירם במשעולי ישראל”.
#7 איפה עמד הצלם כשצילם את התמונה?
בהסתמך על תצלום אוויר משנת 1918, שהוא המיפוי המדויק והמפורט המוקדם ביותר שיש בידי, אני משערת שהצלם עמד בתוך המבנה המסומן בנקודה אדומה, כשזווית הצילום מסומנת בקווים אדומים. בקו כחול מקווקו תוואי חומת העיר, בעיגול צהוב המבנה המפואר שבימין התמונה, ששימש מאוחר יותר כקונסוליה בריטית (רח’ שיבת ציון 4), ובעיגול ירוק הכנסיה הלטינית. המבנה ממנו כנראה צולמה התמונה עומד היום בלב מגרש חניה שהיה פעם גן. עוד שאלה מעניינת, איזה חלק של הבניין ממנו צולמה התמונה היה קיים אז, כי כפי שהזכרתי עוד לא היו אז בחיפה גגות רעפים משופעים.
