עד לתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 השתרע גן ציבורי (Public Flower Garden) בשם אלאינשראח בין רחוב אלנבי לדרך יפו בחיפה. הגן שכן בקרבת בתי עלמין נוצריים שנשקו לחוף הים. בשנת 1929 רכשה קבוצת משקיעים יהודים, שביניהם היו שמואל פבזנר ושבתאי לוי (סגן ראש העיר בעת ההיא), את השטח בהיקף של כ-20 דונם מאמין שרה (Sarah) שהיה בן למשפחה אמידה ששורשיה בדמשק. על השטח הזה תכננו להקים מרכז מסחרי מודרני ומפואר בקרבת הנמל החדש שהעבודות להקמתו רק החלו.
באותה עת כבר פעל במרחק לא רב משם המרכז המסחרי החיפואי ששמו שונה למרכז המסחרי הישן (כיום הוא מכונה “השוק התורכי”). המרכז המסחרי הישן הוקם פחות מעשור לפני המרכז המסחרי החדש, ולמעשה טרם אוכלס במלואו כשהוקם המרכז המסחרי החדש. ההבדלים בין שני המתחמים בהיקף שטחי הבניה, גודל המתחם וסגנון הבניה מדגישים את ההתפתחות העירונית, התרבותית והכלכלית המואצת שהתרחשה בעיר באותו עשור.
בתחילת שנות ה-30 נערכה תחרות לתכנון המתחם. המציעים בתחרות לא נדרשו להציג חזון אדריכלי עיצובי, אלא להציג שלד תכנוני שבמסגרתו יוכלו אדריכלים שונים לפעול מאוחר יותר. על התכנון היה לכלול את תוואי הרחובות והשטחים הפתוחים, החלוקה לתאי שטח לבניה, מסות הבינוי, מיקום הכניסות, חדרי המדרגות ותשתיות השירותים. חבר השופטים כלל את שמואל פבזנר, יקותיאל בהרב והשופטים המקצועיים קליפורד הולידיי שהיה גם יו”ר, ד”ר אסף ציפרין מהנדס העיר, קנטור המהנדס הסניטרי של אגף עבודות ציבוריות ויוחנן רטנר שזה עתה נבחר לכהן כראש ביה”ס לארכיטקטורה בטכניון. לא הושגה הסכמה לגבי הזוכה בפרס הראשון, אולם מתוך כל ההצעות נבחרו הרעיונות הטובים ביותר לתכנון המרכז המסחרי החדש. במילים אחרות, כתוצאה מההליך הלא רגיל הושגה הסכמה בנוגע למתווה התכנון אך לא נבחר אדריכל.
יקותיאל בהרב שהיה ממנהלי המרכז המסחרי החדש פנה למשרד אדריכלים צעיר יחסית בירושלים בשם לב-דנון, ככל הנראה בעצת ריכרד קאופמן. עבודת התכנון ניתנה לאחד השותפים במשרד, הארכיטקט מקס לב. מטרת ההתקשרות הייתה טכנית במהותה, הכנת תוכניות והגשתן לועדה על סמך ההבנות שסוכמו במסגרת התחרות. אולם בניגוד למה שצפו בהרב ולב, העבודה הייתה מורכבת ונמשכה מספר שנים.
לב ודנון הגדירו במפורש את תפיסתם העיצובית: אדריכלות אחידה לכל הבלוקים במתחם, בסגנון מודרני, המבוססת על שיטת בניה רציונלית וסטנדרטית. הגישה הבלתי מתנצלת הזו המאפיינת את “התכליתיות החדשה” (Neue Sachlichkeit) כנראה הושפעה מניסיונו של לב בגרמניה כמה שנים לפני כן. גאוותם של המתכננים בגישה זו הדאיגה את ועד נאמני המרכז המסחרי החדש, שהנחה את בהרב להתייעץ עם הולידיי לגבי “הטיפול האדריכלי” בפרויקט. הולידיי, לב ודנון הגיעו להסכמה שהולידיי ישמש להם כיועץ, ובכך החלה אינטרקציה בין שתי תפישות עולם מנוגדות – הבריטית השמרנית והגרמנית המתקדמת – אשר הייתה לה השפעה מכרעת על המשך התפתחות העיר התחתית בחיפה. המבנים והמתחמים שתוכננו ונבנו בשנים הבאות הושפעו בדרכים שונות מהלקחים וההצלחות של המרכז המסחרי החדש. ביניהם פרויקט הבינוי לאורך הדופן הצפונית של דרך המלכים בתכנונו של הולידיי, מבנים ברח’ כיאט, בית סלאם בפינת סטנטון ושד’ המלך ג’ורג’ ועוד.
הולידיי דיווח לבהרב לגבי התקדמות התכנון – הקווים הכללים של התכנית של מקס לב טובים מאד, אך עם זאת הוא היה מוטרד בעיקר משאלת הסגנון, אותו הוא כינה בזהירות מודרני, נובע מהשפעות הנדסיות, חמור וחשוף. הוא חשש שהסגנון הזה לא ימצא חן בעיני הציבור ויפגע בסיכוי המכירה של הנכסים, חשש זה היה נפוץ בקרב המתכננים הבריטים. עם זאת בדו”חות שהעביר לבהרב הוא הסביר את תפישתו של לב ואת ההיגיון שעומד בבסיסה, על אף שטרם קיבל אותה על עצמו. בשנה בה כתב את הדו”וחות לבהרב, שנת 1933 רוב האדריכלים בארץ ישראל כבר תכננו על פי תפישת העולם המודרניסטית.
נושא מהותי נוסף שהדאיג את הולידיי היה האיזון בין החופש שיש להשאיר לבעלי הנכסים לבנות לפי צרכיהם, לוחות הזמנים שלהם ותקציבם, לבין הצורך באחידות הרצף הבנוי והשלמות האדריכלית שלו. נושא זה קיבל ביטוי בתפישתו ובתוכניתו של לב, והולידיי תרם לפיתוח מנגנון ההתמודדות עם בעיה זו. יחד הם הצליחו ליצור שורה של קווים מנחים בתכנון, ממיקום הכניסות ומערכות גישה אנכית ואופקית, ועד טכניקות לשליטה בחזיתות הקשורות במפלסי הרצפות, גבהי התקרות, הטיפול בחלונות ומרפסות, צבעים וחומרים. הולידיי קיבל את השימוש בבטון במקום באבן שאותה העדיף, בגלל סיבות כלכליות ובהתאם להעדפת הלקוח. אך דחה את הגגון הזיזי השטוח מעל המדרכה (גגון מסוג זה תכנן הולידיי בעצמו לאורך דרך העצמאות שנים בודדות לאחר מכן).
האיזון בין אחידות ושלמות אדריכלית לבין מגוון, ובין חופש לבין שליטה הוגדרו כנושאים מהותיים על ידי היזמים כחלק מלקחי העבר בהקמת המרכז המסחרי הישן. החיפוש אחר האיזון הזה בא לידי ביטוי בתכניותיו של מקס לב ובתרומתו של הולידיי לתכנון. במילותיו של יקותיאל בהרב בתזכיר ששלח להולידיי:
“אנו מתרשמים כי העקרונות שהגדירו הארכיטקטים שלנו מספקים גמישות… מבלי לפגוע בחופש הפרט”.
החיפוש אחר איזון זה מעסיק אדריכלים רבים עד היום, הן במובן הפילוסופי והן ברמה המעשית והמקצועית. עודף חקיקה, שאיפה לאחידות ברמה הארצית וניסיונות של גופי תכנון ושלטון שונים להשפיע ולהתערב בנושאים מקומיים לאורך השנים, צמצמה בפועל את טווח הפעולה של האדריכלים. כתוצאה מכך פיתוח של טיפוסי מבנים וסגנונות אדריכליים חדשים המבוססים על אידאולוגיה הפך קרוב לבלתי אפשרי מחוץ לכתלי האקדמיה.
באמצע 1934 הבניה הייתה בעיצומה. אדריכלים שונים תכננו חלקים במתחם, בהתאם לתכנית האב וההנחיות לחזיתות של לב, וחלק מן החנויות כבר הושלמו ואוכלסו. בשנת 1937 לאחר שחלקים נרחבים במתחם הושלמו, הם צולמו והתפרסמו במגזין l’architecture d’aujourd’hui בתור דוגמא לתכנון אדריכלי מודרני ותכנון עירוני מקיף הראויים לתשומת לב בינלאומית. למרות שמהות התהליך משמעותה שהמבנים אינם גמורים – כפי שחלקם עד היום – היה ברור שהתיאוריה של גמישות נשלטת, שהיא תהליך של חופש פרטני וצמיחה בשלבים בתוך מסגרת עבודה של כללים עיצוביים, הצליחה לייצר מתחם שאחידותו האדריכלית מרשימה. מעניין לחשוב ש-90 שנה אחרי שתוכנן המתחם, בעת ששוקלים להכריז עליו כמתחם לשימור, אפשר להוסיף לו תוספות בנייה בהתאם לכוונת המתכנן בזמנו ושהדבר אף יכול לתרום לשלמות האדריכלית של המתחם כולו.
מנקודת מבט עירונית, חלקי המתחם הינם כמקשה אחת. דבר זה בא לידי ביטוי לא רק באחידות השפה האדריכלית, אלא גם פיזית, למשל במבנה הגשר מעל הכביש המוביל לרחובות הפנימיים במתחם. מבחינת האופי האדריכלי המתחם הוא בסגנון מודרני, בזכות מקס לב שהיה משוכנע דיו ושכנע גם את הלקוחות אל מול התנגדותו של הולידיי לסגנון זה. בנוסף אפשר להניח שמקס לב השפיע על הולידיי, השפעה שבאה לידי ביטוי בעיצוב חזיתות המבנים שתכנן הולידיי לאורך דרך העצמאות מספר שנים מאוחר יותר. לפי הרברט וסוסנובסקי (בספרם באוהאוס על הכרמל) – כנראה שהשפעתם של האדריכלים שעבדו יחד הייתה הדדית: מקס לב הפיק תועלת מהמקצועיות, חוש הארגון, הניסיון המעשי והדאגה לפרטים של הולידיי, ואילו קליפורד הולידיי הושפע מדבקותו הנלהבת של לב בסגנון המודרני.
פוסט זה מבוסס בחלקו על הפרק העוסק במרכז המסחרי החדש בספר Bauhaus on the Carmel and the Crossroads of Empire מאת גילברט הרברט וסילבינה סוסנובסקי בהוצאת יד יצחק בן צבי.