יצירתו של הארכיטקט קרל אילבינג

במסגרת חיפושי אחרי מידע על הארכיטקט קרל אילבינג (עליו כתבתי פוסט כאן) גיליתי מגוון רחב של יצירות שמהוות, כך נראה, את קצה הקרחון – מבניינים ועיצוב חזיתות מסחריות וחנויות ועד ציורים בצבע, רישומים ואפילו המצאת פטנט. בידי נכדו ישנם עשרות ציורים ורישומים שראוי למצוא להם מקום בו ישמרו ויוצגו לקהל הרחב. הנה כמה דוגמאות המעידות על סגנונו המיוחד –

הבניינים שתכנן

מצאתי שלושה מבנים שתכנן בחיפה: אלחנן 22, אילנות 19 ודרך הים 74, את כולם תכנן סביב אמצע שנות ה-30 זמן קצר אחרי שהגיע לארץ. שלושתם נבנו באזור הכרמל המרכזי והמערבי כבתי יוקרה, בעלי תקרות הגבוהות, חללים מרווחים ותכנון מוקפד. בשלושת המבנים באים לידי ביטוי מאפיינים של הסגנון המודרניסטי, שבארץ נדבק לו השם “באוהאוס”.

1. חיבור בין נפחים קובייתיים לבין נפחים גליליים, שבכל בניין נוצרים ביניהם יחסים שונים.
2. מרפסות עגולות או מרובעות בוואריציות שונות שתקרותיהן מזכירות לי אדוות המתפשטות על פני המים אחרי שצללה לתוכם אבן.
3. מאפיין נוסף ייחודי למקום הוא היחס לנוף ולטופוגרפיה הדומיננטיים מאוד על הכרמל. מאפיין זה תואם לאופן בו תוכנן האזור בתקופת המנדט לפי תפיסת עיר גנים, המדגישה את הקשר והחיבור בין אזורי המגורים לטבע.

בית גוטפריד בדרך הים 74 נבנה החל מסוף 1934 ממש בסמוך להגעתו של אילבינג לארץ. בעלי הבית היו בנדיקט ואנה גוטפריד (אב ובתו). עד 1947 לבניין היו שתי קומות כפי שתכנן אילבינג. באותה שנה נבנתה קומה חלקית על הגג שתוכננה על ידי ישראל קירשטיין שהיה אז בעל הבניין ומשפחתו מתגוררת בבניין עד היום.  

בחזית לדרך הים ישנם שני נפחים – גליל מחורר בחלונות צרים וגבוהים וקוביה חלולה – היא המרפסות המרשימות ורחבות הידיים. יחד עם הצמחייה המפותחת הקיימת היום המבנה נראה כמעט מונומנטלי בגלל גובה הקומות ורוחב המרפסות. תוספת הקומה בשנות ה-40 שינתה את הפרופורציות המקוריות של המבנה, אך ההבדל בין המבנה המקורי לבין התוספת (שבוצעה זמן לא רב אחרי שהוקם המבנה) בכלל אינו מורגש, וכך נוצר הרושם כאילו כך נועד להיות מלכתחילה.

ברחוב המקביל, רח’ אילנות 19 הוקם בשנת 1936 מבנה נוסף שתכנן קרל אילבינג. זהו בניין דירות הממוקם בניצב לשיפוע ההר. בכל קומה דירה אחת קדמית הפונה לרחוב ודירה אחת אחורית הפונה לואדי. בכל דירה מרפסות מעוגלות הפונות למערב, משם נשקף הנוף ומשם מגיעה הבריזה. ממערב למגרש שביל מדרגות ציבורי המוביל אל הואדי. שביל זה אופייני לאזור ומעיד על תפישת עולמם של המתכננים שרצו ליצור שכונת גנים המחוברת לואדיות שהוכרזו כשמורות טבע עוד בימי המנדט הבריטי.

המרפסות המעוגלות דומיננטיות מאוד באגף המערבי של הבניין גם היום על אף השינויים הרבים שעבר הבניין במהלך השנים. אפילו המנורה במרפסת שהיא פרט אדריכלי יוצא מן הכלל נשמרה כפי שאפשר לראות בתצלום עכשווי. חדר המדרגות בחזית המזרחית עם רצף חלונות מלבניים ובראשם חלון עגול אופייניים לסגנון הבנייה הפופולרי בתקופה ההיא.

הבניין ברח’ אלחנן 22 נבנה גם הוא בשנת 1936 עבור בעל הבית מקס לוין. הבניין מורכב מנפחים מלבניים ועטוף מרפסות עגולות לא סימטריות עם מעקות ברזל אופקיים שמדגישים את הדינמיות של המעגל. המגרש בעל צורת המשולש הפונה לנוף המפרץ איפשר לאדריכל למקם את הבניין כך ששתי חזיתות פונות אל הנוף, שהיה אז פתוח כמעט ללא הסתרות.  הבניין עבר תוספות ושינויים לאורך השנים. בשנת 2011 הוסיפו לו ממ”ד, חדרים על הגג ופרגולה. תוספת הבנייה יצרה המשכיות לחדר המדרגות המקורי ושמרה על האופי של המבנה משום שנבנתה בנסיגה מקצה הגג. כך למעשה לא רואים את התוספת מן הרחוב. עוד קצת על הבניין כאן.

שלושת המבנים נבנו כבתי יוקרה על צלע ההר. האזור נחשב בזמנו כאידאלי לחופשת הבראה, והתפתח סמוך למקום בו הוקם גרעין ההתיישבות הראשון על הכרמל על ידי הטמפלרים. בבניינים האלו שתכנן אילבינג יש לנפחים ולקווים העגולים נוכחות משמעותית גם מבחינת נפחי הבנייה וגם בפרטים. בנייה של קירות מעוגלים היא מורכבת, יקרה ודורשת דיוק והקפדה רבה לשם קבלת תוצאה מושלמת. הבניינים האלו, יחד עם מבנים נוספים בני זמנם באזור, הם עדות מוחשית בצורה וחומר לתקופה של חיפוש אחר החדשני, פיתוח מואץ ושגשוג כלכלי.

תגלית מפתיעה

בחיפושי אחרי מידע אודות אילבינג נתקלתי בפטנט שהמציא ורשם על מתקן לסיבוב מכוניות בשנת 1941. את שרטוטי הפטנט שאני מניחה שתוקפו פג מזמן לא מצאתי, אך זו בהחלט הפתעה לגלות עד כמה רחב היה תחום יצירתו.

תודה מעומק הלב למיקי הרמן שבזכותו ובעזרתו התגלתה זהותו של הארכיטקט קרל אילבינג (הלא הוא סבו) ונחשף היקף היצירה שהותיר אחריו. תודה לסבינה מנדל ששיתפה אותי בזכרונותיה אודות קרל אילבינג ותרמה מידע חשוב למחקר על דמותו.